רח׳ אצ״ל 11, רמת גן

© כל הזכויות שמורות לעגור מצנחי רחיפה

הרשם וקבל הטבות, חדשות ומבצעים

גולש הונגרי נשאב לענן באוסטרליה

גרובר פרי, חבר מהנבחרת ההונגרית (בחור יהודי), ביום התחרות הלפני אחרון, ב-TOCUWL  במשימה בת 160 ק"מ, לאחר כ - 3  שעות טיסה ו-100 ק"מ הקומולוסים התחילו להפוך ל- CB והתחיל להיות טורבולנטי. הבחור זיהה פתח בין שני עננים בהמשך הנתיב ושם תכנן לעבור. גובה הטיסה בשלב זה: 2200 מ'. מסתבר שהמרחק בין שני העננים הטעה ואז התחילה שאיבה גדולה יותר ממה שהואריו יכול להראות. הוא ניסה לשחרר את ה- VG אבל החוט ונקע במצב חצי מתוח. בגובה 4000 מ' בתוך הענן נתלש ה -SPEED BAR מהידיים הגלשן התהפך וגיבורנו הוטח כלפי המפרש ושבר את הקיל. הגלשן נשאר משום מה מתוח והגולש תלוי בחלקו האחורי כשהמשולש כלפי מעלה. לפי תיאורו לפני מספר דקות בטלפון (מכאן תבינו שהבחור שרד...) תחושת וורטיגו מוחלטת. הקסדה איננה (נעלמה...) אין קשר עין עם מכשירי הטיסה, רק צפצופי הוואריו ההיסטריים נשמעים.  בשלב זה הוא ניתח את המצב והבין שאסור לו בינתיים לזרוק מצנח חירום, אלא להמתין ולהתפלל שיחזיק מעמד בתנאי הקור וחוסר החמצן. לאחר זמן שהוא לא יודע להעריכו, הוא נפלט החוצה מהענן והחל מאבד גובה במהירות תוך סחרור חזק. סוף סוף קשר עין עם אמא אדמה, המכוסה לצערו ביער אקליפטוס עד לאופק. בשלב זה הוא מחליט שכאשר האדמה ובסיס הענן ייראו לו במרחק פחות או יותר שווה, הוא ינסה לזרוק את המצנח. מסתבר שזרק ביד שמאל במקום ימין מה שעזר למיתרי המצנח להסתבך סביב עצמו וסביב הקיל השבור. מלחמה קצרה לשחרור המיתרים והמצנח מתנפח ועוצר את הנפילה ההיסטרית שניות לפני שפגע בצמרות העצים. המצנח גם מסובב אותו לזווית מאוד לא נוחה. במצב זה הוא מזהה כי הוא תלוי פחות או יותר על בלימה ומפחד לזוז, או כמו שאמר לי: אלפי מטרים עברתי בשלום ולא בא לי להימרח ב- 20 המטרים האחרונים". השעה כבר אחרי 6  בערב ולפתע עובר 200 מ' מעליו מסוק שאינו מבחין בו, מה שמשאיר אותו תלוי כך כל הלילה. נמלים ויתושים חגגו על הקרבן וזווית התליה בקושי איפשרה לו לנשום. ב- 8 בבקר נשמעו רשרושים בקשר ואז הוא קרא ולבסוף גם קיבל תשובה.  נשלח מסוק אך הבחור ביקש מיד שמסוק לא יתקרב. כי פחד שמשבי הרוטור יעיפו אותו מהעץ. בינתיים המסוק זיהה את המיקום ושלח צוות חילוץ רגלי. הגלשן (LIGHT SPEED) בבדיקה אצל מואיס, כל הצינורות עקומים, המפרש שלם. מויס אף מואיל לתת לפר 2000 יורו עבורו.(וזה לא מתאים למואיס בכלל... אני מכיר אותו ומעולם לא ראיתי אותו מוציא גרוש על משהו!

 

 


שאלתי אותו אם היו רגעים בהם הוא חשב שזה הסוף. התשובה: אף לא לרגע. כל האנרגיות הולכות על ההישרדות ועל "איך אני יוצא מזה" התחושה הכללית היא מעין שלווה גדולה ועצובה, ממש ההיפך מפאניקה. מכיוון שהייתי פעם במצב נפשי דומה, כשסופה סחפה אותי מעל בת ים, ידעתי בדיוק על איזו סוג של "שלווה עצובה" הוא מדבר. קשה לתאר את התחושה, אבל אם מישהו מכם חווה תחושה הקשורה למותו של אדם קרוב, אז זה משהו בסביבה, אבל עוד יותר עמוק וכהה. מסתבר שמילים הן אמצעי כל כך מוגבל להביע תחושות. נסו למשל לתאר טעם של מאכל מסוים שבן השיחה שלכם מעולם לא טעם. כמה מילים יש לתיאור טעם? חמוץ, מתוק, מר, מלוח... זהו בערך! וכמה טעמים יש??????? אינסוף. ככה זה בערך עם התחושות, אולי האדם ידע לתקשר פעם בטלפתיה של רגשות, תהיה חווה הרבה יותר מכוננת ממילים.
לסיכום: התרחקו מ  CB הרבה לפני שאתם חושבים שהוא מסוכן !!! בדקו שהקסדה שלכם מתאימה בגודלה ל"ראש הקטן" והדקו את הרצועות. ועוד רעיון: כדאי מאוד לארגן שוב סמינר מצנחי חרום ולהתאמן על עניין זריקת המצנח. עמירם, זרקתי לך מצנח, יאללה תרים אותו, אני הראשון שאגיע.

Please reload

ארכיון הודעות
Please reload

ארכיון הודעות
Please reload

כתבות אחרונות
Please reload