התחלנו להתעסק עם בטיחות ובדחי"ם וכבר קיבלנו שני אירועים בשבת האחרונה (17.1.09). שני האירועים התרחשו בתנאים שנראו יציבים, שניהם במערכת מטאורולוגית בלתי יציבה וברוח חזקה יחסית. כמובן ששמות הטייסים אינם חשובים כרגע אלא האירועים עצמם.
המקרה הראשון מתרחש באתר הר סוף, רוח נמדדת בתחום של 30 קמ"ש. טייס מנוסה מאד טס עם
מצנח מתקדם, טס באופן מבוקר נמוך מתחת לקו הרכס. חוטף קיפול כנף של כ 80% (לפי עדות ראיה) וכל זה כשהוא בגובה של כ-20 מטר מהחוף. הטייס מתפעל את התקלה בדרך הנכונה למרות שהוא כבר חושב שזה סוף הטיסה. באורח פלאי נפתח המצנח כאשר הטייס בגובה של כ-5 מטר מהחוף וממשיך לטוס ואף לנחות בעמדה.
במקרה השני, רוח משוערת לפי עדות 15 קמ"ש (כאשר בהר סוף נמדדת הרוח 30 קמ"ש). טייס מנוסה טס על ממ"ר עם מצנח מסוג "טרסט עפקו" עם טרימרים.
הפעילות של הקבוצה הדרומית מספר ממרי"ם טסים באזור קיבוץ גת גלאון. הטייס מספר שרוב המצנחים האחרים היו מהירים ממנו ולכן טס עם מערכת הטרים פתוחה. בשלב מסוים של הטיסה באזור קפלי קרקע (טס נמוך בערך 10 מטר מול הרוח-עדות הטייס) נצפה מהאוויר שוקע, הטייס מדווח על שקיעה גדולה עם סחיבה הצידה. פותח מנוע ולא מצליח להתגבר על השקיעה, פוגע בקפל הקרקע, חוטף מכה חזקה ברגליים (שבר קטן), המנוע מתלקח, בגדי הטייס נדלקים, הוא משתחרר ומכבה את השריפה. החברים נוחתים ועוזרים.
ממקומי נראה כי שני האירועים הינם אירועי שאננות ושיגרה. בשני המקרים הטייסים לא לקחו בחשבון את המצב הסינופטי ועוצמת הרוח.
הטייס הראשון טס כ-4.5 שעות, מה שבטוח הוריד את רמת הערנות וכן טס נמוך, מה שהשאיר מעט מאוד זמן לתגובה.
הטייס השני גם טס נמוך (10 מטר מעפ"ש), עם טרימרים משוחררים ולא שם לב שירד מתחת לרום הגבעה, מה שכנראה הכניס אותו ל"ליסייד" (זרם אוויר יורד) של הגבעה.
היה לי מדריך בקורס טייס שאמר "אנו, צוותי האוויר, האויב שלנו הוא השגרה".
כולי תקווה שלא תוותרו על בדחי"ם, כאשר תדריך עצמי לפני טיסה הוא חלק מהבד"ח.