פינטזנו על חופשת רחיפה בטורקיה באתר ששמו "באבא דג”, הנמצא בעיירה ששמה “אולודניז". לא תארנו לעצמנו עד כמה החופשה תהיה מהנה ומרתקת.
טסנו עם חברת ״טורקיש איירווייס״, כאשר על הטיסה ניצח קברניט אשר טעה לחשוב שהוא בטיסת אימונים במטוס קרב, אחרת לא ניתן להסביר את גישת הנחיתה הקרבית שלו בשדה התעופה של ״דלמין״.
בשדה חיכה לנו רכב עם צמד נהגים טורקים שלא ידעו אף לא מילה אחת באנגלית. התמזל מזלנו שאת המילה ״עגור״ הם הכירו וזיהו.
לאחר כשעה של נסיעה בין גבעות נפלנו על גן העדן היפיפה "אולודניז" “(תרגום מקומי - ״ים מת״). מאחורי השם הייחודי מסתתר סיפור מיתולוגי-מקומי: במאה הקודמת (המאה ה-19) חשף את המקום אוקיונולוג מפורסם אשר גילה את הלגונה ובה דגה מיוחדת מאוד. הוא אמר לטורקים שאם יחברו את הלגונה לים, הדגה תמות. כמו בכל הסיפורים, לא שמעו בעצתו וכמובן שהדגה מתה.
מעל העיירה המרשימה מתנשא לו הר שגובהו 1,987 מטר. במקום קיים אתר המראה רחב ידיים בגובה של 1,700 מטר, אתר קטן יותר שפונה לשני כיוונים בגובה 1,800 מטר ואתר גדול נוסף בגובה 1,987 מטר.
מאחורי העלייה להר עומדת חוויה מרתקת בפני עצמה: עולים בכלי רכב מיוחדים, משהו כמו "קומנדקר" של "קרייזלר" שנקרא גם "דזרטקאר"(רכב המדבר), בהם נוהגים המקומיים אשר מכירים כל בור וחטוטרת על הדרך ובהר. מיד לאחר שהגענו סידר לנו מנהל המלון רכב עלייה להר.
הגענו לאתר לאחר כ-45 דקות והתברר לנו שלא נוכל לטוס באתר הנמוך (1,700 מטר). לקחנו את הציוד, טיפסנו לאתר שגובהו 1,800 מטר, התארגנו ויצאנו לאוויר. עמיר (עם גלשן) ואני שהינו כשעה באוויר ואז מחמת השמש השוקעת, ירדנו לנחיתה על רצועת החוף הקסומה הנושקת לעיירה. בערב התארגנו לארוחת ברביקיו במלון. חוויה של חופשה.
למחרת, יום ב’, כולנו עולים לטוס בהר. נחי אלון ואני מתחילים בתדריך לקראת קורס מצבי חירום (SIV) המועבר על ידי המדריך האנגלי ג'וקי סנדרסון, מן המעולים בעולם במקצועו (מדורג במקום ה- 25 בעולם).
ההמראה באתר בגובה 1,987 מטר, יש שלג על הדרך ולכן את 100 המטרים האחרונים אנו עולים עם הציוד על הגב. עמיר שלום עולה כשהוא נושא גלשן!
מגיעים לאתר המזכיר את יבנאל, הנראה מאוד ידידותי. חמשת המשתתפים בקורס מתודרכים ומתארגנים ליציאה לפי הסדר.
בראש יוצא המדריך בליווי מצנח טנדם והם מצלמים סרט חדש על מצבי חירום. כעבור כמחצית השעה, כשהם נוחתים, אנו יוצאים אחד אחרי השני בהפרשי זמן של בין 7-10 דקות. לי יצא להיות המאסף.
אנו טסים ללא מכשירים מלבד מכשיר קשר ומגיעים בגובה מוערך של כ-1,200 מטר מעל המים.
כאשר סיימנו להתארגן מול מצלמת הוידאו המקצועית הממוקמת על החוף, התחלנו בסדרת התרגילים. בטיסה הראשונה אנו צריכים למצוא את נקודת ההזדקרות ולבצע שחרור ברקסים. התרגיל הזה מתבצע “טוב מדי" ועקב משקלי התוצאה מרתקת ביותר, שנמשכת בספיראלה עמוקה והשתלטות שלי על המצנח לאחר כ-300 מטר. גם לאחר אובדן גובה מרשים זה אני מחדש עם המצנח בגובה של כ-800 מטר (300 מטר מעל מ. חמה). ממשיכים בתרגילים המתוכננים B-STALL ,לאחר מכן BIG EAR ומסיים עם WING OVER.
אחר הצהריים אנו עולים כדי להמשיך את הקורס. מתרגלים הזדקרות וביציאה ממנה קיפול שפה קדמית של המצנח, הזדקרות וביציאה קיפול חצי כנף, השתלטות על המצנח ויציאה מהמצב, קיפול שפת התקפה והמצנח יוצא מזה לבד, קיפול חצי כנף והשתלטות, סיום בתרגילי WING OVER. בסוף כל טיסה אנו מתכנסים לתחקיר שבו אנו צופים בצילומי הוידאו ולומדים משגיאות.
יום ג’. הבוקר נבצע הזדקרות מהירה ונמצא את נקודת הספין. הביצוע מהנה ביותר. יש להביא את המצנח למצב ראשוני של נקודת ההזדקרות ואחר כך למשוך יותר את הברקס הרצוי. וכאשר המצנח מתחיל להזדקר בצד משחררים את הברקסים והמצנח מסתובב בצורה שטוחה לכיוון הצד שהזדקר. לאחר מכן ביצוע חריף יותר, כאשר נכנסים לתרגיל במהירות מלאה (טרים), מושכים ברקס עד הסוף וכאשר הכנף מתחילה להזדקר משחררים בזריזות ומקבלים סטייה מהירה של 90 מעלות ויותר.
המדריך האנגלי (ג'וקי) אומר לנו במכשיר הקשר, שאנטולי מעפקו טוען שה"סנטרה" (המצנח שבו השתמשנו בקורס) לא נכנס בקלות ל BACKSPIN ותוך כדי ביצוע הוא אומר "אנטולי כנראה צודק". גם אני וגם נחי טסנו בקורס על סנטרה 31.
סיימנו בתרגילי WING OVER. אתה מגלה שהתרגיל מהנה ביותר ואתה מבצע אותו כך שהמצנח נמצא כ-40 מעלות מתחתיך, כשכל הזמן פועל עליך עומס G חיובי. באותו אחה״צ עלינו בכדי לבצע צלילה ספיראלית, תרגיל מרתק. כאשר הטייס נמצא בעומס מרבי של G 3.5 חיובי ועם קצב שקיעה של 10 מטר לשנייה. בתרגיל זה אתה יכול לברוח מטה מכל ענן המושך אותך באופן לא רצוי או לרדת כאשר תחפוץ. לאחר שלוש ספיראלות תרגלנו שמיניות מהירות. גם זה תרגיל מרשים ושימושי ביותר ולסיום קינחנו ב WING OVER.
ביום ד' לא בוצעו טיסות בקורס. יצאנו כל הקבוצה לטוס, העברנו שיעור בטרמיקות וגם דאינו על האתר הגבוה. נחי עלה ל 2,200 מטר וכיכב במשך כשעה ומחצה.
את אחה״צ בילינו מי בבריכה ומי באוויר. בכל זאת, חופשה.
ביום המסכם בקורס מבצעים את כל התרגילים באופן שוטף. ביום הזה אתה יכול לבקש לחזור על כל תרגיל שהינך מרגיש ״חלש״ בו. יש אפשרות לבקש לפתוח מצנח רזרבי אבל זה אינו הכרחי. אחד מהחניכים האנגלים בקורס נכנס לסחרור בגובה נמוך יחסית, פתח מצנח רזרבי וכבר למחרת המשיך לטוס, לאחר שטיפת המצנח וייבושו.
בהמשך טסנו עוד אי אלו טיסות. אני ביצעתי 11 טיסות ונחי ביצע 16 טיסות שנמשכו כ–10 שעות בסך הכל. לדעתי נחי שידרג את רמת הניסיון בכ-100 שעות ולא הזכרנו כלל את הרגשת השליטה והביטחון. לא בדקתי את ספר הטיסות של כולם אבל התרשמתי שכולם טסו הרבה והיו מרוצים.
ביום ראשון עלינו לטיסת פרידה ותפסנו יום מהנה עם אפס רוח. נחי ואני עלינו ל 2,300 מטר, אולם נאלצנו לנטוש את ההר בצורה אכזרית מכיוון שחיכה לנו מטוס לישראל בשעה 16:30.
בדרך למטה טסנו במבנה מכונס לעבר עמק הפרפרים ומשם לאולודניז, מהלך של כ-5 ק"מ לכל כיוון.
לסיכום, הקורס מומלץ ביותר למי שרוצה להכיר את תכונות מצנחו, להעמיק את הבנתו בספורט ולהיות מוכן לכל אירוע או תקלה במהלך הרחיפה וכן למי שמחפש חופשה אחרת ומהנה עם אנשים שמבינים אותך ויכולים לחלוק איתך את החוויות השמורות רק לנו, המרחפים.
האתר באולודניז לא רק מהמם ביופיו, אלא הוא אחד המקומות היחידים שבהם ניתן ללמוד כיצד ניתן לצאת מצרות. למטה יש סירה עם מדריך מיומן ביותר וגם תעוד מקצועי אשר עוזר לך בניתוח הביצוע והבנת השגיאות, אם היו כאלה. כל זה במרחק של שעה וחצי טיסה בלבד מתל אביב.
אני מזהיר ומתריע: אל תבצעו קורס מצבי חירום ב"התכתבות”. אין בכוונתי לתת לכם מרשם לביצוע תרגילי טיסה. חלקתי אתכם קומץ מהסיפורים והחוויות ואני מקווה שנהניתם ואף שהצלחתי להעביר לכם ולו במקצת את ההנאה שבריחוף.